יש לכם לפעמים פער בין כמות השבחים שאתם מקבלים בעבודה, לבין הביטחון שלכם שבאמת מגיע לכם? אם כן, סביר שאתם מכירים מקרוב את תסמונת המתחזה.
הבנה של איך תסמונת המתחזה עובדת, ואיך היא מתבטאת, היא הצעד הראשון להתמודדות איתה.
מהי תסמונת המתחזה?
תסמונת המתחזה היא תופעה פסיכולוגית של ספק עצמי. היא משפיעה על אנשים בלי קשר להישגים או לכישרונות שלהם. היא מובילה לקושי להפנים שבחים מאחרים, ולחשש מתמיד שיחשפו אתכם כ„רמאים”.
אנשים עם תסמונת המתחזה נוטים לייחס את ההצלחה שלהם לגורמים חיצוניים, כמו מזל או נסיבות, ולא ליכולות שלהם. הם מתעכבים על החסרונות שלהם, כפי שהם תופסים אותם. ולא פעם הם פועלים בדרך שמחבלת בהם עצמם, כדי „להוכיח” את הערך שלהם.
איך זה נראה בפועל? אדם משקיע רבות בעבודה, מקבל משוב שנתי חיובי, ואפילו מתוגמל על ההצלחות שלו. ובכל זאת, למשפחה ולחברים הוא מדגיש ש„למזלו” עמיתים בצוות עזרו לו. ולעצמו הוא אומר שכדי להצדיק את המשוב והתגמול, עכשיו הוא צריך להתאמץ עוד יותר.
הרקע לתסמונת המתחזה מגוון. הוא נמתח מחוויות חיים מוקדמות ועד ללחצים עכשוויים במקום העבודה.
לפעמים הזרעים ניטעים בילדות, דרך ביקורת נוקבת או דרישה לעמוד בציפיות לא מציאותיות. זה מטפח פרפקציוניזם. בגיל מבוגר הפרפקציוניזם מתבטא בניסיון לעמוד ברף בלתי מתפשר, או בהימנעות מטעויות. וזו גישה שנועדה לכישלון מראש, כי אין אדם שלא טועה. הכישלון הזה רק מעצים את הספק העצמי שבבסיס התופעה.
גם לחצים ונורמות במקום העבודה תורמים. בסביבה הישגית, אנשים משווים את עצמם כל הזמן לעמיתים, ומרגישים פחות טובים, פחות מוצלחים, פחות יודעים. לכן הרבה אנשים בהייטק מזדהים עם התסמינים. אבל חשוב לומר, התופעה קיימת בשלל מקצועות ותחומים, לא רק בהייטק.
יש גם מרכיבים אישיותיים שמעצימים את התופעה, כמו ביקורת עצמית מוגברת או רגישות למשוב. הם בולטים במיוחד בתקופות של שינויים גדולים או אתגרים חדשים. אז אי-הוודאות לגבי היכולת שלנו מחזקת את הספקות.
מהו החוזה עם תסמונת המתחזה?
תסמונת המתחזה אינה הפרעה פסיכולוגית רשמית. ובכל זאת, ההשפעה המצטברת שלה לאורך זמן עלולה לשחוק את ההערכה העצמית, לגרום לתחושות של חוסר הצלחה, ולעכב צמיחה אישית ומקצועית. לכן היא כן דורשת התייחסות.
אנשים שחווים אותה רוצים מאוד להיפטר מהתסמינים ולהרגיש טוב יותר. אבל נראה כאילו התסמונת כרתה איתם חוזה: היא תיתן להם הגנה וביטחון, כל עוד הם ישמרו אותה בתוכם.
בחוזה הזה יש סתירה פנימית. ולכן הרבה אנשים שסובלים מחרדה או ממתח בגללה, עדיין מתקשים „לשבור את החוזה”.
למה? הסבר אחד: למרות המצב הרגשי המורכב שהספק העצמי יוצר, הוא עדיין מאפיין פנימי מוכר וידוע. ובתור מוכר, הוא נותן ודאות מסוימת, שדווקא מרגיעה את התחושות השליליות.
הסבר שני קשור לפרפקציוניזם. אנשים שחווים את התופעה חוששים שאם יורידו את רף הדרישות הגבוה, הם יהפכו שאננים ויעשו יותר טעויות. ואז, לתפיסתם, „יתפסו אותם” בהונאה שהם משקיעים כל כך הרבה כדי להסתיר.
איך מתמודדים עם תסמונת המתחזה?
יש הרבה סיבות לקושי בהתמודדות. חלקן סביבתיות וחיצוניות, אבל שורש רובן נטוע עמוק במערכת האמונות ובדפוסי החשיבה שהתפתחו בנו לאורך השנים.
לכן השלב הבסיסי הוא פשוט להכיר בקיום התופעה. לפתח מודעות לסיבות שלה, ולזהות את הסימנים שהיא יוצרת בדפוסי המחשבה וההתנהגות שלנו.
כמו בכל תופעה אישיותית, אנשים שונים זקוקים לגישות שונות. לכן אין תחליף להדרכה מקצועית מותאמת, פרטנית או קבוצתית. אבל יש כמה עקרונות מנחים שאפשר לאמץ.
עקרון ראשון: הגדירו מהי הצלחה „מספיק טובה”
בכל פעם שאתם עומדים מול אתגר חדש, הגדירו מראש מה תהיה הצלחה מספיק טובה בהתמודדות איתו.
הרעיון הוא לאפשר גמישות בהגדרה. למשל, האם למידה או צבירת ניסיון נחשבות להצלחה? או שהצלחה נמדדת רק בהשגת התוצאה שהוגדרה מראש?
במילים אחרות, האם אתם מגדירים הצלחה לפי דפוס חשיבה מתפתח (Growth Mindset), או לפי דפוס חשיבה מקובע (Fixed Mindset)? אלה מונחים שטבעה הפסיכולוגית קרול דואק.
וכאן עולה שאלה פנימית: „מה זה בכלל מספיק טובה?”. יש בה מקום לחמלה עצמית ולהכרה במגבלות האנושיות שלנו. אלה מרכיבים הכרחיים כדי לבחון מחדש את האמונות המעכבות, ולאפשר שינוי שמביא ריפוי ורוגע.
עקרון שני: חפשו תמיכה ושיתוף
העיקרון השני הוא למצוא מקורות תמיכה ושיתוף. התועלות רבות.
קודם כל, אנשים קרובים יכולים לתת לכם חיזוק חיצוני ליכולות ולהישגים, דווקא בזמנים שבהם הביטחון העצמי יורד.
ובנוסף, מפגש עם אנשים אחרים שחווים את אותם תסמינים מאפשר לכם לתקף את המחשבות המטרידות, לקבל אמפתיה, לשמוע נקודות מבט אחרות, ולגלות דרכי התמודדות חדשות.
לשיחת ייעוץ ראשונית ללא התחייבות בנושא התמודדות עם תסמונת המתחזה, אתם מוזמנים לפנות אליי כאן